מ שנורלנתינה מרצון - מהפך של תפיסה ויחס 

מ"שנור" לנתינה מרצון

מהפך של תפיסה ויחס

התיקון ל"שיטת השנור" בגיוס כספים דורש מהפך של תפיסת העולם והיחס הררגשי אל כל תהליך ההתרמה.

השינוי הנדרש בתפיסת העולם- בנוי על הבנת יסודות ועקרונות הפעולה של גיוס הכזפים המודרני.

השינוי ביחס הרגשי- בנוי על יצירת מערכת קשר אישית וישירה עם התורם אשר יוצרת אווירה חיובית ואוהדת, יחס חם בין התורם למתרים וידידות אשר יכולה גם להתקיים לטווחים ארוכים.

לעקרון השינוי של תפיסת העולם של פעולות גיוס הכספים- קוראים "נתינה מרצון".

המיקוד ב-2 המילים האלו מתייחס ל-2 פעולות אשר המתרים צריך תיצור, להשפיע ולגרום- אצל התורם.

הפעולה הראשונה- נתינה.

הכוונה היא ליצור- הסכמה, אווירה חיובית המשקפת את רצון התורם לתרום ביוזמתו בדגש זה אנו שוללים את יצירת האילוץ, ההכרח ע"י לחץ ישי ועקיף על התורם להיענות לבקשת המתרים לתרום מכספו.

אנו רוצים להביא את התורם למודעות של נתינה. מודעות הנובעת מתוכו פנימה ומבטאת את  הבנתו והסכמתו לשותפות המתבקשת ממנו על ידי המתרים.

הפעולה השנייה היא- נתינה מרצון.

הדגש הוא על רצונו החופשי של התורם- לתרום. כאן, חשובה האווירה של ביטוי הרצון העצמי האמיתי של התורם להיות שותף.

גישה זו שוללת את הסיטואציה של "נתינה ללא רצון" אשר גם היא פעמים ומתרחשת במערכת יחסים לא מוצלחת שנקרמת בין התורם למתרים.

איך יוצרים אווירה של נתינה מרצון?

אכן בהגדרת הפעילות ההתרמתית של תהליך ההתרמה אנו מוצאים את התשובה האופטימאלית.

"פעילות זו מתבססת על פנייה לתודעתו של התורם, הבנתו את הייחודיות של הארגון או העילה (לתרום) ובחירתו להיענות בחיוב בצורה זו או אחרת לבקשת המתרים, תוך יצירת קשר אישי ומתמשך"

נבאר את חלקי הגדרת הפעילות ההתרמתית- כל חלק מפני עצמו.

• פנייה לתודעתו של התורם- הארגון צריך להשקיע ביצירת חשיפה והסברה ראויים אשר ימקדו את תודעתו של התורם- לקיומו של הארגון, למוניטין המצטבר שלו, הישגים מיוחדים, חזון ויעדים ברורים.

ובנוסף- דבר מאד מאד משמעותי- ייחודיות ובידול הארגון ביחס למתחרים אחרים הקיימים באותה משבצת של פעילות ארגונית.

למעשה- האתגר הוא "לפרוץ" את החסימות וההגנות הטבעיות הקיימות אצל רובינו, חסמים- אלו הודפים את ההצפה העצומה שכולנו נחשפים מידי יום למאות מסרים שיווקיים- עסקיים, חברתיים ואישיים. הדיפה זו מאפשרת לנו "לשרוד" ולשמור על איזון ושפיות.

אך אם הארגון רוצה את תשומת ליבו של התורם, פיתוח הקשר הרגשי איתו, יצירת הבנה- הסכה- שותפות ומחויבות לטווח ארוך- רק פעולות הסברתית , חינוכית ה"מצרבת" אל התודעה והרגש" של התורם- אולי יצליחו למקד תשומת הלב הראויה והנדרשת לפיתוח יחסי אישי וישיר בין התורם למתרים.

מכאן, נובת המסקנה הבאה- ככל שהארגון יהיה יותר אנונימי (בלתי יודע) בעיני התורם, ככל שהפנייה לתרומה תהיה יותר "קרה", ולא מבוססת על פיתוח קשר אוהד- כך הסיכוי לרמת התרומה הכספית המשמעותיים תהיה נמוכה יותר.

לכל היותר- ייתן התורם תרומה לא משמעותית (קטנה) וזאת בכדי לא להשיב קירם את פניית המתרים, "כי לא נעים"! אך אין כאן חיבור ושותפות משמעותיים ועמוקים, שהם תנאי ליצירת תרומה גדולה ואיכותית לארגון.

המסקנות המעשיות הנובעות מדרך חשיבה זן הן:

1-     הכנת תיק תדמית איכותי ומקצועי

2-     יצירת כלי מולטימידיה- סרט (עדיף) או מצגת מקצועיים

3-     הפקת דיסק תדמיתי המשלב וכולל סרט ומידע מודפס המשולבים זה בזה.

4-     אתר אינטרנט ידידותי למשתמש

5-     אגרת מידע תקופתית- בדפוס ובדוא"ל, המתעדות מהנעשה בשטח...

6-     חשיפה בתקשורת

7-     יצרית אירועי חשיפה והכרות עם הארגון.

אלו המזלזלים במימד זה של העשייה ההתרמתית באופן מקצועי- מסתפקים רק בהצגת- תמונות, מכתבי תמיכה, מסמכים ובעיקר "דיבורים" קצרים בזמן פגישה מוגבל. כל זאת- לא יוצר חיבור אמיתי, אישי וישיר בין התורם למתרים.

חיבור זה- הוא תנאי לבניית "שותפות" של התורם באחריות להצלחת הארגון. השותפות היא ה"מנוע" ליצירת התנאים של הסכמה מרצון- לנתינת תרומה כספית משמעותית- לתורמים בעלי יכולת  שבאפשרותם לתרום סכומים משמעותיים.

החיבור הנכון והאופטימאלי מותנה בפעילות ב-ד מישורים:

המישור האחד- יצירת כלי התרמה מקצועיים (כפי שהוסבר לעי"ל)אשר מסייעים בהצגת הארגון באופן- נכון ואמין ומקצועי לתורם הפוטנציאלי.

המישור השני- בניית רשת קשר יעיל- של תורמים פוטנציאליים בעלי יכולת וכן מתנדבים המכירים אישית את התורמים הפוטנציאליים הללו ומסוגלים לסייע ליצירת הקשר, העניין ובעקבותיו המפגש האישי שבין התורם למתרים.